תנ"ך על הפרק - אסתר ז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

אסתר ז

826 / 929
היום

הפרק

וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה׃וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי׃כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כי אין הצר שוה בנזק המלך. ענין ערך ודמיון כלומר לא ישוה הצר בכל כסף וזהב שיש לו בנזק שניזק המלך ביהודים אם יאבדם. הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י: מי הוא זה ואי זה הוא וכו'. פירש הרב עיר וקדיש מהר"ח הכהן ז"ל בפירושו כ"י דכונת אחשורוש דהגם דהגזרה מפורסמת לא ידע דאסתר יהודית שאלו ידע ודאי לא גזר כך. ועוד הגזרה לא היתה אלא לאיים עליהם להביא אותם למוסר אבל לא כיוין לעשות מעשה ולא היה חושד להמן לעקור אומה שלימה רק בהיותם עם חרף למלך ולדתו יכתב לאבדם להכניעם וע"י הכתיבה ישבר גאון עוזם ויהיו נכנעים וז"ש אשר מלאו לבו לעשות כן מעשה עכ"ד: איש צר ואויב וכו'. אפשר כמ"ש המפרשים משם הרב נפתלי שבע רצון ז"ל במ"ש הכסף נתון לך דידע דע' שנה היו גלותם וסבר דעתה אין לו רשות בהם כי עתה ילכו בגלות אדום והמן הוא השליט שהוא עמלק אדומי נין עשו הוא אדום ולכן אמר הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך שהוא רשאי ושליט ולכן כתבו ככל אשר ציוה המן כי הוא השליט עכ"ד וזה שטות עצום דישראל לא נמכרו אלא למלכים פרעה נבוכדנצר וכיוצא ולא להדיוט כמו המן. וז"ש אסתר המלכה איש צר ולא מלך כאשר חשבת שהוא אדום וישראל אינם נמכרים אלא למלך כי אם הרע הזה מרשעתו ושנאתו עשה וזהו אויב הרע: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. לאפושי רתחא אמר דהדין הוא בעלה בעיר אין בו משום יחוד וכל שכן מלכה וזה שאמר הגם לכבוש את המלכה. וכל שכן עמי מלך. וכל שכן בבית. א"נ דושתי טענה שאם תבא ערומה יחמדו השרים את יפיה. והמן חייבה למיתה כלומר שטענתה שקר. וזה שאמר הגם לכבוש וכו' כלומר יש להפליא שאתה סובר דערומה בהיותה מלכה אין לחוש שיחמדו אותה. ועתה חמדת המלכה במלבושיה ולעשות עבירה ונתחתייבת על הריגת ושתי ועל אסתר:הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו. הכונה כיון שיצא הדבר מפי המלך. מיד העומדים שם שראו שכונת המלך להורגו. מיד פני המן חפו כדי שלא יראה עוד למלך דבאור פני מלך חיים. שמי שנגזור עליו מיתה אם רואה פני המלך ניצול לכן חפו פניו שלא יראה פני המלך ויציל ממות נפשו. הרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל בספר אורה ושמחה: וחמת המלך שככה. כתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל דעל שהמן יעץ להרוג ושתי עברת אחשורוש שמרה נצח עד בא עתו עכ"ד ודברי רבינו ז"ל הם תלמוד ערוך פ"ק דמגילה וחמת המלך שככה שתי שכיכות למה וכו' אחת של אסתר ואחת של ושתי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך